שלושה ימים של ניחושים טובים 

איך אתה יודע שאני יכולה? אתה הרי לא מכיר אותי? הצהרתי
כל אחד יכול להתקשר, זה טמון בנו" ענה לי הקול?
אז איך זה יכול להיות שכולנו הולכים למתקשרים ולא ממש יודעים שזה קיים בנו?
אה...גם ילד לפני שהוא מתחיל ללכת לא יודע שהוא יכול, ומיד הוסיף:
ההורים רק תומכים ומעודדים?
אז איך בכל זאת נעשה את זה? המשכתי בחקירה
אני רק אזכיר לך את מה שממילא קיים אצלך, בלימוד ותרגול
אז אפשר לקרוא לזה בעצם היזכרות ביכולת הטבעית שלנו, לא?
כן, אני אאפשר לך להיזכר ביכולת הזו

טוב כאן כבר הצליחה הסקרנות שלי להתעורר, האם באמת כל אחד יכול לתקשר?
מבחינתי רק המילה תקשור מעלה לי בראש שלל דימויים של מתקשרים, לא תמיד מחמיאים...הדמות הראשונה שעולה מולי היא דמות של קשישה ישובה בחדר קטנטן הישובים במסדרון צר מלהכיל את כל היושבים בו, תורים של אנשים שחרדים לגבי עתידם אהובם כספם מצפים שמישהו יגיד להם מה יהיה גורל חייהם...
הדבר השני שרץ לי בראש זו מכונה משומנת של כספים בדרך כלל כל "עזיזה" כזו שפותחת בקלפים, בקפה או באאורה? גובה כזכור לי מאות שקלים ל10 דקות שבהן היא יורה מילים לגבי העתיד, שלפעמים פוגעות ואולי לא. מעולם אף אחת מהן לא סיפרה לי דברים שקרו בעבר. אם נשפוט לפי האחרונה שירתה בי מילים, אני אמורה להיות כרגע נשואה + 4 ילדים והכיס שלי אמור להיות הרבה יותר נפוח.
הרי מה?
אני מגיעה לעזיזה, היא מוכרת מילים ולפעמים הנבואה מגשימה את עצמה, רואה מי אני ומה, ויודעת איזה "חלום בדיוק למכור לי" מוכרת לי עתיד ורוד והווה קצת יותר דליל ממזומנים.
אהה...הבזיקה בי המחשבה, מה עם העתיד? הוא לא אמר כלום על העתיד, מעניין מה הוא יגיד לי על העתיד.
החלטתי להתקשר שוב, חשדנית מתמיד אצבעותיי נוקשות על המספרים, וביני לבין עצמי מלמלת "נראה מה הוא ימכור לי כתשובה"
"הלו"
"היי, דיברנו מקודם בנוגע לתקשור ויש לי עוד שאלה?"
"כן" ענה לי קול סבלני מהצד השני.
"אני אוכל לדעת את העתיד שלי אחרי הסדנא? "
"לא"
"לא? שאלתי שוב מופתעת
"עתיד הינו דבר משתנה, בסדנה אנחנו נעסוק רק בכאן ועכשיו, בכדי לדלות מידע מהתת/על-מודע שלך בכדי לקבל החלטות על צמתים בחיים? הוא משיב
ומיד מוסיף "מכיוון שיש לך זכות בחירה חופשית בחייך, תוכלי לראות רק הסתברות לעתיד, אין וודאות לגבי מה שיקרה לך"
כאן כבר הייתי לגמרי מבולבלת, זה ממש לא הסתדר לי עם כל מה שאני יודעת על תקשור או לפחות חושבת שאני יודעת. פתאום התחלתי לכעוס על כל העזיזות שפגשתי בחיי.
אמרתי בנימוס "תודה" וניתקתי את השיחה עם סקרנות שקיננה בי, ביום חמישי בבוקר
החלטתי ללכת לברר את העניין מקרוב והגעתי לסדנה.

הסדנה
אחרי שהתמודדתי עם האתגר היומי שלי למצוא חניה בת"א מבלי לאבד את שפיותי, מצאתי עצמי פוסעת בסמטאות כרם התימנים, בין ריחות השוק וההמולה היומית ממוקם לו בית אהבנה. ריח של קטורת ונרות דולקים קידמו את פניי ולמרות שיש בזה מין הנדושות זה תמיד מכניס אותי לאווירה יותר שלווה.
כריות ומזרונים בהירים מסודרים בקפידה מסביב לאולם והאווירה במקום הייתה נינוחה , אי של שקט בהמולת העיר הסואנת.
האנשים מכל הסוגים התחילו להתקבץ, מבוגרים, צעירים ואחד שחזר עכשיו מחו"ל שצץ בדלת ופשוט נכנס.
ההתחלה הייתה הרצאה מרתקת בה אילן הסביר על תקשור, לאט, לאט התנפצו לי מיתוסים ואמונות רבות, לא הייתה שם אפילו עזיזה אחת לרפואה ואף אחד לא ביקש ממני להפוך את הקפה שאני מסיימת לשתות אותו.
הודרכנו בדמיון מודרך ו מיד למדיטציה... אחח...את זה אני אוהבת וגם מכירה, יום חמישי בעייפות של סופשבוע הניכרת בי והנה אי של שלווה עוטף אותי. התחושה הייתה נעימה ורפויה, מיד אחרי התרגיל כמה הסברים והופ...עכשיו אתם תתחילו לתקשר אחד בשביל השני, הודיע אילן.
"נו, באמת" ישר עלתה בי הספקנות, "שאני אשב מול מישהו ומה אני אעשה אשתוק? מה אני אגיד לו... מה אני כבר יכולה לומר לבנאדם שאני לא מכירה או מכירה שתי דקות" טוב אולי עשר דקות אם נחשיב את הסיגריה בחוץ.

תרגיל נוסף של מדיטציה וחיבור למקורות הידע והתחלנו ...טוב, אני עוצמת את העיניים לראות משהו..כלום נאדה, גורנישט - חושך מוחלט! המחשבה היחידה שעברה לי בראש, אין לי את זה ידעתי! אפילו הייתי שמחה שצדקתי ,אני אוהבת להיות צודקת, יד על הלב מי לא?
החלטתי להרפות, אחרי הכול מוזיקה נעימה ברקע ,אני בתחושה מדיטטיבית לחלוטין מה רע? אז אני אמשיך לשתוק, בן זוג שלי לתרגיל אכל אותה מה לעשות?
אחרי דקה או שתיים פתאום התחלתי לדבר.
עולות לי המילים "משהו סגור? אלימות - ניתוק, ריחוק" אני ממשיכה לדבר והאמת שלא יודעת מאיפה יוצאות המילים האלו הן פשוט יוצאות ויוצאות, דימויים ועוד מילים ודווקא שאני כבר בשטף דיבור התרגיל מסתיים.
התבקשנו לפקוח עיניים ולשתף אחד את השני,
איך שפתחנו את העיניים התחלתי להתנצל בפני בן זוגי "תשמע, זה מה שראיתי, אני לא יודעת אפילו למה ואיך? "
הוא קטע אותי ואמר לי "זה נכון!! סבלתי בילדות מאלימות בבית, אני אדם מאוד סגור קשה להתקרב אליי...."
"אז מה?" הסתכלתי על בן זוגי לתרגיל "אני מתקשרת?"
"לא יודע אם את מתקשרת" הוא ענה, "אני יודע שמה שאמרת לי נכון"
ואני ממלמלת "טוב נו מילא, אז אחד פגעתי, מזל של מתחילים, מעניין מה יגידו לי בתקשור?"
תרגול ועוד תרגול ושוב יוצא לי פוקס? הרי זה אנשים שמעולם לא פגשתי? מעולם לא הכרתי, אין לי שום מידע עליהם אז מאיפה זה בכל זאת בא?
באחד מתרגילי הסדנה ישבתי מול משתתפים אחרים וגם הם אמרו לי דברים עליי (לא מגלה לכם) והרבה מהתרגילים בעיניים עצומות מה שמחסל טוטאלית את האפשרות לניחושים.
כשלא ממש אפשר לראות מי עומד מולך -
פלא? קסם? ,לא יודעת איך לקרוא לזה והאמת שזה לא ממש חשוב, בסופו של תהליך שארך שלושה ימים, פשוט אמרתי לאנשים דברים שברוב הפעמים היו נכונים וחלקם אפילו האירו פינות חשוכות, שמעתי גם על עצמי דברים שהייתי צריכה לשמוע, כולל את מה שלא רציתי לשמוע (לא מגלה לכם!)
רכשתי כלי נוסף שיעזור לי בהחלטותיי בחיים וגם ויתרתי על כמה אמונות בנוגע לתקשור ומתקשרים.
נכנסתי חשדנית ויצאתי מופתעת, או שהיו לי שלושה ימים של ניחושים טובים